אדעאיף נ' המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית

החלטה

התובע הגיש לנתבע תביעה להכרה בפגיעתו בגב, המקרינה לטענתו לרגל ימין, כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה (נת/1).

במכתבו מיום 4.5.09 דחה הנתבע את התביעה, מן הטעם שלא אירעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 (להלן – החוק), הואיל ולא הוכח קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה, אשר הביאו לכאבי הגב הנטענים על ידי התובע. כנגד כך הוגשה התביעה שבפנינו.

בכתב תביעתו ייחס התובע את כאביו בגבו לתנאי עבודתו כטפסן - בנאי משך 20 שנה, מקצוע הכרוך לטענתו במאמץ פיזי לרבות אינספור הרמת משאות כבדים וכיפופים רבים, דבר היוצר עומס רב על הגב. התובע הוסיף כי בעבודתו הוא נוהג להשתמש בכלי עבודה רוטטים כמו, מסורים, קונגו ופטישים.

בתאריך 9.1.11 נשמעה בפנינו עדותו היחידה של התובע אשר הגיש את עדותו הראשית בתצהיר (ת/1), ונחקר בפנינו בחקירה נגדית.

עובדות המקרה

התובע, יליד 1969, עבד בחברת "ב.ע. חמארשי הנדסה ובניה בע"מ" (להלן – חברת חמארשי) בשתי תקופות: מחודש 09/03 עד 04/06 (להלן – התקופה הראשונה) בתפקיד טפסן–בנאי, ולאחר מכן מחודש 08/07 עד 10/08 (להלן – התקופה השנייה), בתפקיד נהג להובלת חומרים (דיווח המעסיקים נת/3; עמ' 3, ש' 4-10). עובר לעבודת התובע בחברת חמארשי, עבד התובע מחודש 5/94 עד 6/95, וכן מחודש 10/96 עד 04/99 ושוב מחודש 12/99 עד 11/01 בחברת שר-אל הנדסה אזרחית בע"מ (להלן – חברת שר-אל), כשבחברה זו עבד התובע לטענתו בשנה הראשונה כטפסן, ובהמשך ביצע עבודות נוספות לרבות בניית אבנים משתלבות, אספלט, בניית אבני שפה ועבודות עפר למיניהם (עמ' 5, ש' 16-18).

בהודעתו לחוקר מטעם הנתבע (נת/4) ציין התובע כי בתקופה הראשונה, הוא עבד 5 ימים בשבוע משעה 07:00 עד 15:30, ואילו בתקופה השנייה, בה עסק כמוביל חומרים, עבד 12 ימים בחודש בלבד, באותן השעות (עמ' 1, ש' 10-15). התובע הוסיף בהודעתו זו, כי הן בחברת חמארשי והן בחברת שר-אל, התלווה אליו עוזר לביצוע העבודה, למעט בתקופה השנייה בחברת חמארשי (עמ' 3, ש' 8-11).

בשנת 2008 החל התובע לסבול לטענתו מהגבלות ניכרות בגב מלוות בכאבים עזים עם הקרנה לרגל ימין. התובע פנה לטיפולים רפואיים ושהה בתקופת אי כושר מיום 14.10.08 עד 22.1.09, הכל כעולה מהתיעוד הרפואי שהוגש.

הנתבע טען בסיכומיו, כי דין התביעה להידחות כבר בשלב העובדתי, משלא השכיל התובע להוכיח תשתית מתאימה לאירוע תאונתי על דרך המיקרוטראומה.

דיון והכרעה

הלכה פסוקה היא, כי "תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מקרוטראומטית הינו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק כאמור הינה של טיפות מים המחוררות, במשך הזמן, חור באבן עליה הן ניתכות" (עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי, 28.7.02, והאסמכתאות שם. להלן – עניין שבח).

עוד נקבע בעניין שבח, כי "יסודות הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה... בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הינם שניים, דהיינו - הארוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת... לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה." (עניין שבח, סעיף 6ב. לפסק-דינו של כב' השופט פליטמן; וכן ראה עב"ל 215/03 המוסד לביטוח לאומי - משה קריידלר, 14.10.4; עב"ל שלמה מורדוב – המוסד לביטוח לאומי, 11.3.08).

עוד נפסק, כי התנועות שבגינן עשויות להיגרם למבוטח פגיעות "זעירות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", ובלבד שיפעלו במקום מוגדר. בנוסף, תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, ובלבד שתהא ממושכת וחוזרת (עב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי – עובדיה יוסף, פד"ע לו, 213, 13.11.00).

מן הכלל אל הפרט

בהודעתו לחוקר הנתבע נשאל התובע אודות המשאות הכבדים אותם נדרש להרים בתקופה הראשונה בעבודתו בחברת חמארשי, וכך היתה תשובתו בעמ' 2, ש' 1-5:

"אני הייתי עובד כטפסן ובבניית בלוק, הייתי מרים רשתות ברזל שהיא 6 מטר על 2.5 מטר עם עוד עובד, הייתי מרים בלוקים, והייתי מרים שק מלט 50 ק"ג, והייתי גם מחזיק צינור במשאבה ביציקות. זו עבודה של כל יום בתקופה הראשונה."

בהמשך, נשאל התובע לגבי קיומן של פעולות חוזרות ונשנות בעבודתו, וכך השיב:

"יש לי את תנועת הכיפוף ולישר את הגב וזה גם בנוסף להרמת בלוקים וחומרים"

התובע נשאל לתדירות ביצוע הפעולות האמורות וכך השיב לחוקר: